הגת במסורת

"הלעיטני נא מן האדום האדום הזה כי עייף אנוכי"

פרשת תולדות ספר בראשית.

מסתבר שגם בעבר הרחוק הבינו אנשים כי צמח הגת מעורר ועוזר להילחם בעייפות החומר.

מתוך קונטרס "עצי עולה " מאת הצב"י יצחק רצאבי יצ"ו:

"תועלת לעיסת הקאת ומיניו השונים: נבוא אודות עלי עץ הקאת שרגילים בהם רבים אצלינו בק"ק תימן יע"א ללעסם ולמצצם, ומשליכים לבסוף את פסולתם. ואף שתחילתם מר, מכל מקום אח"כ נהנים מהם, ויש להם מזה נחת רוח והרגשה מעולה, זירוז מחשבה הפגת עייפות והסרת דאגה. ופירוש תיבה זו בלשון ערב "מחייה נפשות".

אודות כתיבת ומבטא שם הקאת: הקאת מהווה מכנה משותף בין יושבי ארץ ישראל. ערביים יהודים ועולי גולה – אתיופיים כולם לעסים קאת, כולל בשנים האחרונות גם ממוצאות מזרח אירופה ועוד.

כי דרך כתיבת תיבה זו לפי מבטא תימן "קאת", לא כמו שכותבים על פי מבטא העברית המשובשת היום "גת".

בנחלת יוסף פרק י"ז, הערביים התאוו תאווה גדולה לאכול עשב כבהמה הנקרא בלשון ערבי "ק"ט" תחת היין המשכר שהוא אסור אצלם. ומזה ירבו לההביל בפתיות והזיות וכו'.

וכי הפלאשים הבאים מאתיופיה היא חבש, מבטאים "גאת", דהיינו כגימל דגושה שלנו היוצאת מסוף החיך סמוך לשיניים.

בספרי חכמי תימן נזכר עניין "הקאת":

בפרשת וירא פסוק- ויבקע עצי עולה וקטע קיסין "דקיתא" ותאנתא ודקלא דחזיין לעלתא. רק חכמי תימן האחרונים הזכירוהו.

והראשון שבהם שבהם המשורר האלוהי לפני כשלוש מאות וחמישים שנה מהר"ש שבזי זיע"א בשיר אלקאת ואלקהוה שהזכיר בו מעלותיו.

מה"ר יוסף בן ישראל בשיר הפותח יקול ומציין כי ענפי הקאת מנעימים את התענוגים, מרגיעים (משמחים) רוח הנדכא.

 מהרי"ץ זצוק"ל העלה לפני כמאתיים שנה כי אין נחשב הקאת פרי אלא אילן סרק, ולכן אין לברך עליו אלא שהכל.

מאימתי התחילו בני אדם ללעוס קאת?

קיים סיפור המועבר כבר הרבה שנים בקרב לועסי הקאת מפה לאוזן. כל מי שישאל ממתי החלו ללעוס קאת וודאי יספרו לו את הסיפור הבא:

תחילת השימוש בקאת ללעיסת בני אדם הייתה על ידי עז, שראו עז אחת שהולכת בכל פעם בשביל מסוים למקום רחוק וחוזרת בריאה וחזקה ועטיניה מלאים חלב, אז נתעוררו והלכו בעקבותיה ומצאו שהולכת לשובע מעלים אלו של עץ שהיה גדל במקום הפקר, ניסו לאכלם ומצאום מרים, מצצום ומצאום מועילים לכמה דברים. ומאז החלו בני אדם לנטעם ולגדלם ולהשתמש בהם.

לא ידוע היכן ומתי אירע העניין, אך לפי שכמעט לא נמצא זכר הקאת במקרא, ובכל ספרי החז"ל והפוסקים ומאידך שימושו עד זמנינו אנו בארצות תימן וסביבותיה ובחלק מארצות אפריקה, ונזכר ע"י חכמי תימן מלפני כארבע מאות שנה עד זמנינו, נראה שזה אירע לכל הפחות לפני כחמש מאות או שש מאות שנה, כשעלה ברצונו יתברך שיתגלה עניינו לבני אדם והלאה.

Twitter icon
Facebook icon
StumbleUpon icon
Del.icio.us icon
LinkedIn icon
MySpace icon
Reddit icon
Yahoo! icon
e-mail icon